אצל נשים רבות בגיל המעבר קורה משהו מתסכל:
המשקל לא תמיד משתנה דרמטית אבל הבטן כן.
יש יותר השמנה בטנית ופחות "פיזור נשי" באזור האגן והיריכיים.
ננסה רגע להבין מה קורה כאן…
אני יודעת שאולי כבר נמאס לשמוע את זה, אבל דבר ראשון – זו הירידה באסטרוגן
אסטרוגן הוא לא רק הורמון פוריות.
הוא משפיע גם על:
בריאות העצמות, בריאות הלב וכלי הדם, משפיע על מצב הרוח ועל המוח.
ירידה ברמות האסטרוגן גורמת לתסמינים כמו:
גלי חום, דלדול עצמות, פיזור שונה של השומן בגוף, משפיע מאוד על רגישות לאינסולין, ויסות תחושת הרעב והשובע
ועל תגובת הגוף לסטרס ומתחים.
עוד דבר משמעותי שקורה כשהאסטרוגן יורד זה שמערכת העצבים הסימפתטית (המצב הדרוך שלנו – FIGHT) נעשית דומיננטית יותר
פעילות של נוראדרנלין = סטרס, עולה. כשאנחנו בסטרס גוף, החכם יש לומר, מגיב לכך על ידי נטייה הישרדותית – ושומר אנרגיה במקום לבזבז אותה.
התוצאה:
- יותר תנגודת לאינסולין
- יותר קורטיזול
- יותר חשקים לאנרגיה זמינה (בעיקר לפחמימות ומתוק)
- דלקתיות מוגברת בגוף
- והעדפה של הגוף לאגור שומן באזור הבטן
ולמה דווקא בבטן?
השומן באזור הבטן, נקרא גם השומן הויסראלי – הוא פעיל הורמונלית. זה אומר שהוא מגיב מהר (מקור אנרגיה זמין) במצבים של סטרס (ואמרנו שיש ממנו שפע), מגיב מהר גם לקורטיזול ולעליות סוכר.
בגיל הפוריות, הגוף – החכם כמו שאמרנו, מגן על האיברים החיוניים לשם התפקיד העיקרי בגיל זה = הריון+לידה,
ולכן האסטרוגן “דוחף” את השומן לאזורים פריפריים (ירכיים, ישבן).
בעצם השומן באיזור היריכיים והאגן משמשים כמו מאגרי אנרגיה לטווח הארוך – ולא לאנרגיה זמינה.
כשרמות האסטרוגן יורדות, הגוף עובר לדפוס “גברי” יותר ולכן פיזור השומן יהיה למרכז הגוף – שומן בטני.
אומנם זה ממש מבאס, אבל זה לא עניין אסתטי בלבד.
שומן ויסראלי קשור גם ל:
נטייה גבוהה לדלקתיות – בין היתר התפתחות של מחלות אוטואימוניות
עייפות מוגברת
שיבוש איזון סוכר
תחושת כובד בגוף ועוד…
שאלה חשובה, האם שומן ויסרלי יכול לרדת?
התשובה היא כן – אבל… הוא לא ירד בקלות דרך “עוד דיאטה” ולא דרך מאבק – זוכרות? מאבק = סטרס.
שומן ויסרלי מגיב לאיזון מערכתי, לא לקיצוניות.
מה כן יכול לעזור להפחית שומן בטני בגיל המעבר?
1. איזון רמות סוכר בדם – לפעמים גם לפני ההורמונים. בלי זה, שום דבר לא באמת עובד.
אכילה שמייצבת סוכר = פחות חשקים = פחות סטרס פנימי = פחות דלקתיות.
2. עבודה עם מערכת העצבים במקום נגד
לא רק "תרגעי" 🙂 אלא גם
- הגיינת שינה – נדבר על זה בפעם אחרת.
- קצב אכילה – לאט, לנשום, להניח את הסכום בין ביס לביס גם משדר לגוף שהצ'יטה לא רודפת אחרי ופשר להיות פנויים לעיכול, וגם יתן לנו זמן לחוש את תחושת השובע בזמן.
- פעילות גופנית: אימוני כוח משקולות להעלאת מסת שריר, פילאטיס איכותי ששם דגשים על עבודה הרמונית של כוח מול אורך ושחרור, משולבים עם לב ריאה – אבל יותר כמו הליכה, שחייה, אופניים – פחות ריצה (שוב – ריצה יכולה להעלות את רמות הסטרס בגוף)
- הרעיון אותו אני מחזיקה כאן הוא חיזוק ולא התשה. אימונים שמחזקים שריר תומכים ברגישות לאינסולין
ומאותתים לגוף שהוא לא במצב הישרדות. - וכן – גם מדיטציה, ריקוד, יוגה, הליכה בחוף או כל דבר שמרגיע אותך ועושה לך לנשום טוב יותר…
בואי נזכור את המשפט הזה שיעשה לנו סדר: גוף דרוך לא משחרר שומן.
*
3. תמיכה באיברי העיכול והפינוי:
כדי שהגוף יוכל להתמודד עם שינויים הורמונליים ולא “לאחסן” עודפים, נרצה לתמוך את מערכת העיכול. מה שנקרא: מהפה ועד הפי… לוודא שאני ניזונה ממזון תומך את תהליכי הגוף, מספק לו חומרי גלם חיוניים. לתמוך את המעיים ואת המקרוביום שלי.
4. איזון הורמונלי עדין: על ידי תזונה מותאמת, עשירה בסיבים, חומצות שומן חיוניות, חלבונים טובים, ומזונות עשירים בפיטואסטרוגן ופיטופרוגסטרון.
5. התאמה אישית:
זה קריטי.
אין פתרון אחד שמתאים לכולן. מה שעובד לאישה אחת – עלול להחמיר אצל אחרת.
אם ניקח השמנה בטנית כסימן נבין שאפשר לעבוד עם הגוף, לא נגדו.
אם את מרגישה שהגוף שלך השתנה ואת רוצה להבין מה קורה אצלך ספציפית לפעמים פגישת ייעוץ אחת, יחד עם פענוח בדיקות דם, עושה הרבה יותר סדר מאשר שנים של ניסוי וטעייה.
ולפעמים כדאי גם לקחת ליווי תקופתי – בסופו של דבר הרבה יותר קל ביחד…
מוזמנות בדוק את תוכנית הליווי שלי:
ספרי לי מה לקחת מהמאמר
